<h1>תשובות בעלי התוספות סימן פ"ח — תשובת מהר"ם מרוטנבורג</h1>
<h2>דף נג.</h2>
ברוך הנותן ליעף כח, ולאין אונים חיל ועוצם מרבה, ערב חג הסוכות, לעת צאת השואבות, לא נפניתי לרוב כתיבות, ובקצרה אשיב לכם מודועיי אלופיי ומיודעיי, הדבר אשר ישים השם בפי. אם יש עדים שנתן לה פרוטה או שווה פרוטה, או שזרק לה ברשותה, כדמוכח בפר' הזורק [גיטין ע"ח ע"א], קרוב לה מגורשת, וכן לעניין קידושין וכו'. והעדים מעידים שהוא ידעא בדבר, ואמר לה בפני עדים הרי את מקודשת לי בקידושין שקידשך אחי, מקודשת במאמר יבמין, וצריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו. דדמיא הא מילתא להא דאמרינן בס"פ ר"ג [יבמות נ"ב ע"ב] דאי אמר לה התקדשי בזיקת יבמין, מקודשת לכ"ע. והכא נמי לפירוש הלשון כן, הרי את מקודשת לי בקידושין שקידשך אחי, שהיינו בזיקת יבמין שהיא זקוקה לו מכח קידושי אחיו. ואותו עד שמעיד כששמעה כן רצתה ממנו, נ"ל דאין בזה כלום דקיימא לן כאביי ביע"ל כג"ם וגילוי מלתא בגיטא לאו מלתא היא, ה"נ לעניין קידושין כיון דשתקה הוו קידושין. ואי משום דרצתה ממנו, אין זה אלא גלויי מלתא בעלמא, ודברים שבלב נינהו ולאו כלום הוא. ועוד דאפילו רבא דפליג עליה התם, דילמא הכא מודה כדקא מודה בחתניה דירמיה ביראה [גיטין ל"ד ע"א] דאשקליה רב יהודה גיטא בעל כורחיה, ואע"ג דקא רהיט בתרייהו, מודה רבא דגיטא הוי, משום דאמר האי דרהיט בתרייהו דאמר להו אשור הייא הבו ל(י)ה כי היכי דלישלים צעריה דההוא גברא. כ"ש הכא דרצתא לא מוכחא כולי האי דלא ניחא לה, אלא מפני הבושה הלכה לה. ואין לומר כיון דעד אחד אומר שלא רצתה ממנו לאלתר, ועד אחד אומר שרצה ממנו לאלתר, הרי נחלקה עדותו ובטלה העדות הואיל והכחישו זה את זה. הא לאו הכחשה היא, כיון דלדברי שניהם הויא מקודשת, כדפרישית לא הויא הכחשה מה שזה אומר לאלתר רצתה ממנו וזה אומר לא רצתה, דלא גרע מזה אומ' [מנה לבן וזה אומר מנה שחור, או זה אומר] מנה וזה אומר מאתים, או אחד בדיותא העליונה ואחד אומר בתחתונה דמצרפין לעדות בס"פ זה בורר [סנהדרין ל"א ע"א]. ושלום לכם ולתולדתכם ולכל כנוותכם, כנפש סר למשמעתכם מאיר בר' ברוך שיחיה.
